מערכת העצבים הסימפתטית והיוגה הנשית
מערכת העצבים הסימפתטית
מערכת העצבים הסימפתטית היא תת-מערכת מערכת העצבים האוטונומית. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה. כמו כן היא מאזנת את פעולות חברתה - המערכת המנוגדת לה - תת המערכת הפארא סימפתטית.
תפקידים ואופן פעולה
למערכת זו סיבי עצב שיוצאים ממערכת העצבים המרכזית, דרך שרשרת של גנגליונים קרוב לחוט השדרה באזורי החזה והמותניים. העצבים מגיעים אל כלי דם, בלוטות זיעה, בלוטות רוק, הלב, הריאות, המעי ואיברי המין.
כאשר האדם נמצא במצב של סכנה או לחץ המערכת מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים, ומעלה את לחץ הדם. משימתה של המערכת היא להבטיח "הישרדות", וככזו היא פועלת לפי הדרוש מיידית, ואינה מתחשבת בטווח הארוך או הבינוני וכן אינה מתעסקת בבעיות העלולות להיות כתוצאה מפעולותיה, דוגמת שימור ואגירת אנרגיה או מאיפה תבוא האנרגיה הדרושה לפעולותיה; תפקיד זה היא משאירה למערכת הפאראסימפתית. את פקודותיה מבצע בעיקר הנוירוטרנסמיטר נוראפינפרין /נוראדרנלין, המקורב להורמון המתח המופרש מבלוטת יותרת הכליה אפינפרי /אדרנלין. מערכת העצבים הסימפתטית –משמשת בעיקר למצבי עירות ודריכות ומושוות "לתת גז ולהגביר מהירות " כל זה קורה על ידי הפרשה מוגברת של האדרנלין. דוגמה לפעילות המערכת הסימפתטית: כאשר האדם ניצב בפני סכנה מוחשית אישוניו מתרחבים, קצב הלב ולחץ הדם מתגברים, השערות סומרות. כל אלה הן תוצאות של פעולות המערכת הסימפתטית האינסטינקטיבית.
מערכת העצבים הפארא סימפתטית
מערכת העצבים הפארא סימפתטית הינה תת-מערכת של מערכת העצבים האוטונומית. היא אחראית לפעולות הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה. היא שומרת ואוגרת אנרגיה ומאזנת את פעולות חברתה, תת-המערכת הסימפטית.
תפקידי מערכת הפארא סימפתטית
כשגוף האדם נמצא במנוחה המערכת הפארא סימפתטית דואגת לשימור אנרגיה ואגירתו למקרים בהם הגוף יצטרך לכך. לדוגמה: תחושת העייפות או הכבדות המורגשת אחרי ארוחה כבידה הינה תוצאה של פעולת המערכת הפארא סימפתטית, הפועלת לשמירת האנרגיה הדרושה לעיכול המזון. האישונים מתכווצים, קצב הלב ועוצמת התכווצויותיו יורדים והכבד אוגר גלוקוזה. למעשה המערכת גורמת שהגוף יכנס למצב של תחזוקה מונמכת (מנוחה).
• כחלק מתפקידה של המערכת הפארא סימפתטית לשמירת אנרגיה, מאזנת המערכת את פעולות המערכת הסימפטית שהיא פועלת את הניגודים לה. לדוגמה: כשהמערכת הסימפטית מאיצה את קצב הלב, המערכת הפאראסימפתית מאיטה את הקצב.
• מערכת העצבים הפארא סימפתטית - נקראת גם המערכת הכולינרגית, דומיננטית במצבי רגיעה (feed or breed) ומושווית להאטת רכב, ב"כיף" ללא לחץ, להרפות מדוושת הגז ולהתחיל ללחוץ על הבלמים.
המבצע של פקודות המערכת
המערכת הפארא סימפתטית מתבססת עושה שימוש בקבוצת עצבים המעסיקה סוגי מולקולות של מוליכים עצבים, הנפרדת מקבוצת העצבים של המערכת - המנוגדת - הסימפטית. היא מתבססת בעיקר על מוליך עצבי הנקרא אצטילכולין.
כיצד משפיע מתח על מערכת העצבים?
שלושת השלבים של תסמונת ההסתגלות הכללית-מערכת עצבים סימפתטית
1. תגובות הילחם או ברח
תגובת אזעקה התגובה ההתחלתית למתח היא תגובת הילחם או ברח, היא נגרמת על ידי תגובות במח, אשר בסופו של דבר גורמות לליבת הטוחה החלק הפנימי של בלוטת יותרת הכליה להפריש אדרנלין והורמונים נוספים.
• במצבי לחץ מתגברים קצב הלב וכוח ההתכווצות של הלב על מנת לספק דם לאזורי הגוף, הנתונים בסכנה.
• מתגברת אספקת הדם, המזרימה חמצן וגלוקוזה אל השרירים המח הלב והריאה ופחות זרימת דם אל האיברים הפנימיים, העור,איברי המין, אזור האגן והרחם ואברי העיכול.
• קצב הנשימה עולה, כדי ליצר חמצן ללב למח ולשריר המתאמץ.
• נוצרת זיעה בכמות מוגברת, כדי לחסל תרכובות רעילות, הנוצרות בגוף,ולהנמיך את הטמפרטורה שלו.
• ההפרשות ממערכת העיכול פוחתות, מאחר שהפעילות של מערכת זו אינה חיונית לתהליך נטרול המתח.
• כשהכבד מציף את זרם הדם בגלוקוזה, רמות הסוכר בדם עולות באורח קיצוני.
2. תגובת ההתנגדות
בעד תגובת "הילחם וברח היא קצרה, תגובת ההתנגדות מאפשרת לגוף להמשיך להילחם בגורם המתח במשך זמן אחרי שההשפעות של תגובת הילחם וברח נחלשו.
לתגובת ההתנגדות אחראים ההורמונים, שמפרישה הקליפה של הטוחה = בלוטת יותרת הכילייה (קורטיקוסטרואידים) למשל הגלוקוקורטיקואידים מעוררים את ההמרה של חלבון לאנרגיה ובכך הגוף נהנה מאספקה גדולה של אנרגיה הרבה אחרי שמאגרי הגלוקוזה התרוקנו, והמינרלוקורטיקואידים אוצרים נתרן כדי לשמור על לחץ דם גבוהה.תגובת ההתנגדות מספקת את האנרגיה הנחוצה ויוצרת את השינויים הנחוצים במחזור הדם כדי לאפשר ההתמודדות יעילה עם משברים רגשיים,לבצע משימות הדרושות מאמץ ולהילחם בזיהומים.אולם תגובת התנגדות ארוכה או מתח מתמשך מגבירים את הסיכוי ללקות במחלה משמעותית, או להגיע לשלב השלישי ההוא תשישות.
3. תשישות
תשישות יכולה ליקרות בהתמוטטות כוללת של תפקודי הגוף או התמוטטות של איברים מסוימים.שתיים מהסיבות העיקריות הן איבוד יוני אשלגן-כשתאי הגוף מאבדים אשלגן הם יעילים פחות ובסופו של דבר מתים. וריקון מלאי ההורמונים הגלוקוקורטיקואידים של הטוחה, כמו קורטיזון-כשמחסני הגלוקוקורטיקואידים מתרוקנים התוצאה היא היפוגליקמיה תת סוכר בדם ואספקה לקויה של גלוקוזה ואבות מזון אחרים לתאי הגוף. סיבה נוספת לתשישות היא היחלשות של האיברים. מתח מתמשך יוצר עומס עצום על מערכות רבות, בייחוד על הלב,כלי דם, בלוטת הטוחה ומערכת החיסון.
שיטות הרפיה ותגובת הרפיה –מערכת עצבים פארא סימפתטית
שיטות הרפיה משמשות לנטרול תוצאות של מתח, ע"י יצירת התגובה ההפוכה בגוף-הרפיה גופנית.למרות שאדם יכול להגיע להרפיה ע"י שינה, צפייה בטלביזיה או קריאת ספר, שיטות ההרפיה פותחו במיוחד, כדי ליצור השפעות פיסיולוגיות המנוגדות להשפעות ביזמן מתח.
מערכת העצבים הפארא סימפתטית שולטת בפעולות גופניות כמו עיכול,נשימה וקצב הלב בשעת מנוחה, הרפיה דמיון מודרך,מדיטציה ושינה.
תגובת הרפיה
• קצב הלב פוחת, כך שהלב פועם ביעילות גבוהה יותר, לחץ הדם קטן.
• יותר דם זורם לכל חלקי הגוף באופן שווה יותר כולל איברים פנמיים, אברי מערכת העיכול, אזור האגן איברי המין -רחם שחלות.
• בתקופת מנוחה דרישת החמצן פוחתת, לכן קצב הנשימה יורד.
• הזיעה פוחתת, אדם רגוע ונינוח אינו מזיע.
• רמות הסוכר בדם מאוזנות.
השפעות המערכות הבלתי רצוניות על תפקודי הגוף באים לידי ביטוי כך
ניתן להשפיע על המערכת הפארא סימפתטית ע"י נשימה עמוקה ומדידת דופק - הדופק ירד עקב גירוי וגאלי. גירוי וגאלי הוא גירוי של עצב הואגוס שנמצא בחלק האחורי של הראש ואחראי על המערכת הפארא סימפתטית. והוא מעצבב איברים רבים: לב, ריאות, טחול, כבד, קיבה, לבלב, טחול, מעי גס, חלחולת וכיס המרה.
קישור ליוגה נשית
מתח הוא מושג נפוץ בחברה המודרנית. קצב החיים היום הינו מהיר מאוד ועל האישה למלא את הציפיות הנדרשות ממנה- גם לגדל ילדים להיות עיקר הבית וגם לעבוד מחוץ לבית תחת דרישות בלתי פוסקות מהארגון או מהבוס. ניתן גם להרגיש במתח במיוחד בימים אלו כשהמצב הכלכלי קשה יותר ועל משרה אחת בודדת מתמודדים המון אנשים, וכמובן בל נשכח גם את הפחד של פיטורין באויר ואז בכלל מה יהיה? איך נשלם משכנתא? איך נגמור את החודש?
לעיתים קרובות דרישות חיי היום יום הנתבעות מאיתנו מתפתחות בהדרגה ומצטברות עד לנקודה שבה ההתמודדות איתן היא כמעט בלתי אפשרית, בנוסף ויכוחים משפחתיים עם הבעל, הילדים, ההורים, וקיימים גם עניינים של מגבלות זמן וכו'. למעשה גורם מתח יכול להיות כמעט כל דבר אשר יוצר הפרעה, גם חשיפה לחום, קור, חשיפה לרעלני סביבתיים, חבלה גופנית וכמובן תגובות רגשיות חזקות, כולם גורמי מתח.
מערכת העצבים הסימפאתית המושפעת ממתח נמצאת באזור הגב התחתון והמותנית, חוליות עמוד השדרה המותני (L4-5). איזור זה ידוע כמקום הנפוץ ביותר לפריצת דיסק ולכאבים חוזרים ונשנים. אזור זה הינו גם אחראי על עצבוב הרחם, לכן חשוב מאוד להרפות אותו, לשחרר ממנו מתח ע"י פיתולים (פיתול הוא סוג של גירוי וגאלי הגורם לירידת הדופק והרגעה של המערכת הפארא סימפתטית ובכך שומר על עצבוב תקין במיוחד אל אברי האגן)
ולהניע את האזור, על מנת להזרים לשם הרבה דם וחמצן. ברגע שהגוף במתח רב הוא שולח את רוב האנרגיה ללב ולשרירים ואז יש פחות אספקה של דם, חמצן ואנרגיה לאזור האגן והרחם, ולכן חשובה מאוד עבודה באזור שרירי קרקעית האגן (נקרא "מולה-בהנדה").
גם חוליות הצוואר (C4-5) קשורות למערכת הסימפאתית וזה מקום נוסף הידוע ברגישותו וביכולת שלו לצבור מתח ונוקשות, לכן חשובה מאוד העבודה באזור חגורת הכתפיים לסת, עורף. חשוב ללמוד לשחרר מתח ונוקשות באזורים אלה בעזרת חיזוקה של המערכת הפארא סימפתטית ע"י פיתולים,נשימה איטית, חיבור הנשימה אל מצב הסרעפת. בשאיפה-הסרעפת יורדת לכיוון הבטן התחתונה, בנשיפה-הסרעפת עולה לכיוון הלב.
מתוך:
• ויקיפדיה – אינציקלופדיה שיתופית
• האינציקלופדיה לרפואה טבעית.
מערכת העצבים הסימפתטית היא תת-מערכת מערכת העצבים האוטונומית. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה. כמו כן היא מאזנת את פעולות חברתה - המערכת המנוגדת לה - תת המערכת הפארא סימפתטית.
תפקידים ואופן פעולה
למערכת זו סיבי עצב שיוצאים ממערכת העצבים המרכזית, דרך שרשרת של גנגליונים קרוב לחוט השדרה באזורי החזה והמותניים. העצבים מגיעים אל כלי דם, בלוטות זיעה, בלוטות רוק, הלב, הריאות, המעי ואיברי המין.
כאשר האדם נמצא במצב של סכנה או לחץ המערכת מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים, ומעלה את לחץ הדם. משימתה של המערכת היא להבטיח "הישרדות", וככזו היא פועלת לפי הדרוש מיידית, ואינה מתחשבת בטווח הארוך או הבינוני וכן אינה מתעסקת בבעיות העלולות להיות כתוצאה מפעולותיה, דוגמת שימור ואגירת אנרגיה או מאיפה תבוא האנרגיה הדרושה לפעולותיה; תפקיד זה היא משאירה למערכת הפאראסימפתית. את פקודותיה מבצע בעיקר הנוירוטרנסמיטר נוראפינפרין /נוראדרנלין, המקורב להורמון המתח המופרש מבלוטת יותרת הכליה אפינפרי /אדרנלין. מערכת העצבים הסימפתטית –משמשת בעיקר למצבי עירות ודריכות ומושוות "לתת גז ולהגביר מהירות " כל זה קורה על ידי הפרשה מוגברת של האדרנלין. דוגמה לפעילות המערכת הסימפתטית: כאשר האדם ניצב בפני סכנה מוחשית אישוניו מתרחבים, קצב הלב ולחץ הדם מתגברים, השערות סומרות. כל אלה הן תוצאות של פעולות המערכת הסימפתטית האינסטינקטיבית.
מערכת העצבים הפארא סימפתטית
מערכת העצבים הפארא סימפתטית הינה תת-מערכת של מערכת העצבים האוטונומית. היא אחראית לפעולות הרגעה ושימור כשהגוף נמצא במנוחה. היא שומרת ואוגרת אנרגיה ומאזנת את פעולות חברתה, תת-המערכת הסימפטית.
תפקידי מערכת הפארא סימפתטית
כשגוף האדם נמצא במנוחה המערכת הפארא סימפתטית דואגת לשימור אנרגיה ואגירתו למקרים בהם הגוף יצטרך לכך. לדוגמה: תחושת העייפות או הכבדות המורגשת אחרי ארוחה כבידה הינה תוצאה של פעולת המערכת הפארא סימפתטית, הפועלת לשמירת האנרגיה הדרושה לעיכול המזון. האישונים מתכווצים, קצב הלב ועוצמת התכווצויותיו יורדים והכבד אוגר גלוקוזה. למעשה המערכת גורמת שהגוף יכנס למצב של תחזוקה מונמכת (מנוחה).
• כחלק מתפקידה של המערכת הפארא סימפתטית לשמירת אנרגיה, מאזנת המערכת את פעולות המערכת הסימפטית שהיא פועלת את הניגודים לה. לדוגמה: כשהמערכת הסימפטית מאיצה את קצב הלב, המערכת הפאראסימפתית מאיטה את הקצב.
• מערכת העצבים הפארא סימפתטית - נקראת גם המערכת הכולינרגית, דומיננטית במצבי רגיעה (feed or breed) ומושווית להאטת רכב, ב"כיף" ללא לחץ, להרפות מדוושת הגז ולהתחיל ללחוץ על הבלמים.
המבצע של פקודות המערכת
המערכת הפארא סימפתטית מתבססת עושה שימוש בקבוצת עצבים המעסיקה סוגי מולקולות של מוליכים עצבים, הנפרדת מקבוצת העצבים של המערכת - המנוגדת - הסימפטית. היא מתבססת בעיקר על מוליך עצבי הנקרא אצטילכולין.
כיצד משפיע מתח על מערכת העצבים?
שלושת השלבים של תסמונת ההסתגלות הכללית-מערכת עצבים סימפתטית
1. תגובות הילחם או ברח
תגובת אזעקה התגובה ההתחלתית למתח היא תגובת הילחם או ברח, היא נגרמת על ידי תגובות במח, אשר בסופו של דבר גורמות לליבת הטוחה החלק הפנימי של בלוטת יותרת הכליה להפריש אדרנלין והורמונים נוספים.
• במצבי לחץ מתגברים קצב הלב וכוח ההתכווצות של הלב על מנת לספק דם לאזורי הגוף, הנתונים בסכנה.
• מתגברת אספקת הדם, המזרימה חמצן וגלוקוזה אל השרירים המח הלב והריאה ופחות זרימת דם אל האיברים הפנימיים, העור,איברי המין, אזור האגן והרחם ואברי העיכול.
• קצב הנשימה עולה, כדי ליצר חמצן ללב למח ולשריר המתאמץ.
• נוצרת זיעה בכמות מוגברת, כדי לחסל תרכובות רעילות, הנוצרות בגוף,ולהנמיך את הטמפרטורה שלו.
• ההפרשות ממערכת העיכול פוחתות, מאחר שהפעילות של מערכת זו אינה חיונית לתהליך נטרול המתח.
• כשהכבד מציף את זרם הדם בגלוקוזה, רמות הסוכר בדם עולות באורח קיצוני.
2. תגובת ההתנגדות
בעד תגובת "הילחם וברח היא קצרה, תגובת ההתנגדות מאפשרת לגוף להמשיך להילחם בגורם המתח במשך זמן אחרי שההשפעות של תגובת הילחם וברח נחלשו.
לתגובת ההתנגדות אחראים ההורמונים, שמפרישה הקליפה של הטוחה = בלוטת יותרת הכילייה (קורטיקוסטרואידים) למשל הגלוקוקורטיקואידים מעוררים את ההמרה של חלבון לאנרגיה ובכך הגוף נהנה מאספקה גדולה של אנרגיה הרבה אחרי שמאגרי הגלוקוזה התרוקנו, והמינרלוקורטיקואידים אוצרים נתרן כדי לשמור על לחץ דם גבוהה.תגובת ההתנגדות מספקת את האנרגיה הנחוצה ויוצרת את השינויים הנחוצים במחזור הדם כדי לאפשר ההתמודדות יעילה עם משברים רגשיים,לבצע משימות הדרושות מאמץ ולהילחם בזיהומים.אולם תגובת התנגדות ארוכה או מתח מתמשך מגבירים את הסיכוי ללקות במחלה משמעותית, או להגיע לשלב השלישי ההוא תשישות.
3. תשישות
תשישות יכולה ליקרות בהתמוטטות כוללת של תפקודי הגוף או התמוטטות של איברים מסוימים.שתיים מהסיבות העיקריות הן איבוד יוני אשלגן-כשתאי הגוף מאבדים אשלגן הם יעילים פחות ובסופו של דבר מתים. וריקון מלאי ההורמונים הגלוקוקורטיקואידים של הטוחה, כמו קורטיזון-כשמחסני הגלוקוקורטיקואידים מתרוקנים התוצאה היא היפוגליקמיה תת סוכר בדם ואספקה לקויה של גלוקוזה ואבות מזון אחרים לתאי הגוף. סיבה נוספת לתשישות היא היחלשות של האיברים. מתח מתמשך יוצר עומס עצום על מערכות רבות, בייחוד על הלב,כלי דם, בלוטת הטוחה ומערכת החיסון.
שיטות הרפיה ותגובת הרפיה –מערכת עצבים פארא סימפתטית
שיטות הרפיה משמשות לנטרול תוצאות של מתח, ע"י יצירת התגובה ההפוכה בגוף-הרפיה גופנית.למרות שאדם יכול להגיע להרפיה ע"י שינה, צפייה בטלביזיה או קריאת ספר, שיטות ההרפיה פותחו במיוחד, כדי ליצור השפעות פיסיולוגיות המנוגדות להשפעות ביזמן מתח.
מערכת העצבים הפארא סימפתטית שולטת בפעולות גופניות כמו עיכול,נשימה וקצב הלב בשעת מנוחה, הרפיה דמיון מודרך,מדיטציה ושינה.
תגובת הרפיה
• קצב הלב פוחת, כך שהלב פועם ביעילות גבוהה יותר, לחץ הדם קטן.
• יותר דם זורם לכל חלקי הגוף באופן שווה יותר כולל איברים פנמיים, אברי מערכת העיכול, אזור האגן איברי המין -רחם שחלות.
• בתקופת מנוחה דרישת החמצן פוחתת, לכן קצב הנשימה יורד.
• הזיעה פוחתת, אדם רגוע ונינוח אינו מזיע.
• רמות הסוכר בדם מאוזנות.
השפעות המערכות הבלתי רצוניות על תפקודי הגוף באים לידי ביטוי כך
ניתן להשפיע על המערכת הפארא סימפתטית ע"י נשימה עמוקה ומדידת דופק - הדופק ירד עקב גירוי וגאלי. גירוי וגאלי הוא גירוי של עצב הואגוס שנמצא בחלק האחורי של הראש ואחראי על המערכת הפארא סימפתטית. והוא מעצבב איברים רבים: לב, ריאות, טחול, כבד, קיבה, לבלב, טחול, מעי גס, חלחולת וכיס המרה.
קישור ליוגה נשית
מתח הוא מושג נפוץ בחברה המודרנית. קצב החיים היום הינו מהיר מאוד ועל האישה למלא את הציפיות הנדרשות ממנה- גם לגדל ילדים להיות עיקר הבית וגם לעבוד מחוץ לבית תחת דרישות בלתי פוסקות מהארגון או מהבוס. ניתן גם להרגיש במתח במיוחד בימים אלו כשהמצב הכלכלי קשה יותר ועל משרה אחת בודדת מתמודדים המון אנשים, וכמובן בל נשכח גם את הפחד של פיטורין באויר ואז בכלל מה יהיה? איך נשלם משכנתא? איך נגמור את החודש?
לעיתים קרובות דרישות חיי היום יום הנתבעות מאיתנו מתפתחות בהדרגה ומצטברות עד לנקודה שבה ההתמודדות איתן היא כמעט בלתי אפשרית, בנוסף ויכוחים משפחתיים עם הבעל, הילדים, ההורים, וקיימים גם עניינים של מגבלות זמן וכו'. למעשה גורם מתח יכול להיות כמעט כל דבר אשר יוצר הפרעה, גם חשיפה לחום, קור, חשיפה לרעלני סביבתיים, חבלה גופנית וכמובן תגובות רגשיות חזקות, כולם גורמי מתח.
מערכת העצבים הסימפאתית המושפעת ממתח נמצאת באזור הגב התחתון והמותנית, חוליות עמוד השדרה המותני (L4-5). איזור זה ידוע כמקום הנפוץ ביותר לפריצת דיסק ולכאבים חוזרים ונשנים. אזור זה הינו גם אחראי על עצבוב הרחם, לכן חשוב מאוד להרפות אותו, לשחרר ממנו מתח ע"י פיתולים (פיתול הוא סוג של גירוי וגאלי הגורם לירידת הדופק והרגעה של המערכת הפארא סימפתטית ובכך שומר על עצבוב תקין במיוחד אל אברי האגן)
ולהניע את האזור, על מנת להזרים לשם הרבה דם וחמצן. ברגע שהגוף במתח רב הוא שולח את רוב האנרגיה ללב ולשרירים ואז יש פחות אספקה של דם, חמצן ואנרגיה לאזור האגן והרחם, ולכן חשובה מאוד עבודה באזור שרירי קרקעית האגן (נקרא "מולה-בהנדה").
גם חוליות הצוואר (C4-5) קשורות למערכת הסימפאתית וזה מקום נוסף הידוע ברגישותו וביכולת שלו לצבור מתח ונוקשות, לכן חשובה מאוד העבודה באזור חגורת הכתפיים לסת, עורף. חשוב ללמוד לשחרר מתח ונוקשות באזורים אלה בעזרת חיזוקה של המערכת הפארא סימפתטית ע"י פיתולים,נשימה איטית, חיבור הנשימה אל מצב הסרעפת. בשאיפה-הסרעפת יורדת לכיוון הבטן התחתונה, בנשיפה-הסרעפת עולה לכיוון הלב.
מתוך:
• ויקיפדיה – אינציקלופדיה שיתופית
• האינציקלופדיה לרפואה טבעית.